מ- Specific ל- Generalist – כמה באמת מקרב אותנו ה- AI ליצירת רובוט אנושי

לאחר עשורים של פיתוחי רובוטים המוגבלים למשימות ספציפיות, מודל GROOT של אנבידיה הופך את חלום ההומנואיד למציאותי מאי פעם 

רוב האנשים שמסתכלים בערגה על שנות השמונים הם כאלה שבכלל לא חיו אז. זו היתה תקופה מופלאה, אין ספק, בעיקר למי שכמוני היה ילד/נער מתבגר באותו עשור, אבל גם מלאת תופעות שהיום (בניגוד נאמר לדומות משנות השבעים) מעוררות מבוכה קלה. העולם באמת השתנה, ובאייטיז הוא לא היה מושלם. החל מהחותלות, שעד היום לא ברור לטובת מי או מה הומצאו ואיך הפכו לפריט חובה לכל אחת גם אם לא השתתפה באף פרק של "תהילה"; הכתפיות בחולצות, שהתפיחו את אזור הכתפיים עד שהצוואר והראש נראו כיחידה עצמאית מהגוף, וכמובן הקטע הזה שאתה אמור להיראות קול רק בזכות לבישת כפפות שמסתיימות באמצע האצבעות, משאירות את החצי העליון חשוף לטובת... לא יודע מה. תוסיפו לזה גם התגודדות ליד מדורה שבוערת בפח אשפה ניו-יורקי ואתם ממש בקליפ של מייקל ג'קסון.

אז קצרה היריעה מלהכיל את כמות הזיכרונות הללו, שמעבירים צמרמורת קלה בגוף, במיוחד עם התנסיתם בהם בעצמכם (אפשר היה למלא פוסט שלם על התסרוקות, אורגני האורות במסיבות, ג'קטים מעור בצבע אדום וכמובן המוזיקה שנעה מניו-ווייב ועד ליורוטראש), וכמו כל דבר, ההשפעות מחו"ל הגיעו גם לארצנו ועברו בה "גיור כהלכה". את אורגני האורות נזכור ממסיבות כיתה במקלט, את המוזיקה קיבלנו מקוטנר (האיכותית) ומרשת ג' (פופ סינטטי של Modern Talking, או כמו שנקראו בארץ: דיבור חדיש/שפה מודרנית). האופן בו "גוירו" התופעות האלה הושפע מאוד מהשינוי שהחל בראשית שנות השמונים, אז הפכה ישראל ליותר ויותר קפיטליסטית. הימים בהם המקצוע הנחשב ביותר היה חקלאי, התחלפו בהיצע עצום של מכשירי וידיאו, וויכוח האם עדיפה קלטת ה- VHS של JVC על פורמט ה- BetaMax של Sony (קרב שהוכרה בניצחון מוחלט של הראשונה).

המתיחות הזו בין הישן לחדש ניכרת היטב גם בעולם הפרסום, שהחל להיות מתוחכם ונועז יותר. ולא, אני לא מתכוון לפרסומת של תפוזינה. מצד אחד, מה שנחשב לאחד הקמפיינים המשפיעים ביותר בתולדות המדינה היה זה של החברה להגנת הטבע, שלימד דור שלם לא לפגוע בפרחים המוגנים (בווידוי אישי, עד היום בזמן טיולים בטבע החשש שלי מדריכה בטעות על רקפת משול לפחד מלבצע עבירה פלילית, כמו חציית אור אדום במשים לב). הקמפיין החל עוד בשנות ה- 60, אבל ליווה אותנו עוד הרבה שנים קדימה, כשאני זוכר את נוכחותו היטב בכל שלבי הילדות, עם פיקים קבועים בכל שנה (ט"ו בשבט). וזה גם סממן נוסף של העשורים "של פעם", אותו מסר שעובד, פשוט נשאר כמו שהוא לאורך תקופה ארוכה.

וכאן אני מגיע ל- Build up של הפוסט הזה. מצידה השני של עוגת הפרסום החלו להופיע מבצעים של "פרסים" שווים יותר, כאילו... קפיטליסטים כאלה, שהיו מלווים עדיין בניחוח של תמימות נוסטלגית. מי שגדל בשנות השמונים לא יוכל לשכוח את ההיסטריה שאחזה במדינה סביב מבצע "רובוט טרופית". כן, כן. המשקה הזה שהיום אנו נתקלים בו רק במסיבת בית ספר דלת תקציב, היה בזמנו חלק בלתי נפרד מתזונתו של כמעט כל ילד (במסגרת תודעת הבריאות הירודה באותן שנים, שכללה גם את אבקת זיפ, שנחשבה כמשקה פירות לגיטימי). יום אחד בראשית קיץ 88' יצאה חברת תבורי, יצרנית המשקה, עם מבצע פרסים סנסציוני: בתוך החלק הפנימי של כל שקית התחבאה אות. מי שהצליח לאסוף ולהרכיב את המילה "טרופית" זכה בפרס פושטי, כמו הצלחת המעופפת הזו שעפה לתקרה כמושכים בחוט. מי שהרכיב את המילה "משקה" עלה ליגה לפרס שווה יותר, כמו שעון יד דיגיטלי. אבל הסיפור האמיתי היה להרכיב את המילה "שובב" – שם המתין למנצח הפרס הנחשק: רובוט אמיתי, שנראה כמו גרסה ביתית של R2D2, והבטיח חוכמה ברמה של Johnny 5 מ"תקלה מופלאה".

נשמע פשוט? אז כאן העלילה מסתבכת. תוך שבועיים שלושה הקאטץ' החל להתברר: האות ב' פשוט לא נמצאה בשום מקום. ש' צצה מדי פעם, ו' היתה בכל חור כי היא חלק מ"טרופית", אבל ה- ב' לא נמצאה. זאת אומרת שאם בכל זאת מצאת שתי ב' – זכית ברובוט. סגור. מיליון ילדים בחופשת הקיץ עסקו במרדף אחר השקית הזו, נוברים בפחי זבל, מתישים את ההורים לנטוש את המים כמשקה היומיומי, מחפשים בין כיסאות נוח בבריכה, ובאופן כללי מאבדים כל בושה בפניה לאנשים זרים ברחוב לתת להם את הטרופית כשיסיימו. ואם אפשר לפני. אותו ילד שהצליח להשיג את השקית, סיפר שזה היה לאחר שנדנד לאימו שתקנה לו טרופית עד שנכנעה כדי לקבל שקט. הוא פתח אותה ומצא בפנים "בב", זאת אומרת, סגר עניין במקום. את ה ש' וה- ו' השיג די בקלות, וזכה להגשים את חלומו של כל ילד ישראלי בטקס מכובד במשרדי תבורי.

הרובוט היה די משוכלל, מנקודת מבט של ילדים. הוא היה מצויד בטייפ רקורדר, עם כפתורי הפעלה מלפנים. כשהיו משמיעים דרכו מוזיקה, העיניים האדומות היו מהבהבות. הוא יכל לנוע ממקום למקום, ועם מגש תואם שהונח על ידיו יכול היה לשרת את הסובבים בהגשת משקאות. מעניינת במיוחד היתה היכולת לתכנת אותו לבצע פעולות שונות ושליטה בתנועה גם בעזרת שלט. באותם ימים של ווקמן ואטארי, זה היה באמת משהו חדשני. וכמובן, לאף אחד אחר לא היה כזה...

עכשיו נקפוץ בזמן משהו כמו עשרים שנה. כשלבן הבכור שלי נפלה השן הראשונה, גם אני (כמו כל אב מתחיל) חיפשתי מתנה מגניבה (כשכמובן אני רק המידלמן בסיפור הזה ובתכלס פיית השיניים היא זו שמביאה אותה). נכנסתי לאחת מחנויות הצעצועים וחיפשתי... רובוט. זה נשמע לי די מגניב ומושקע. המבחר לא היה גדול, ולבסוף התבייתי על אחד שנראה הכי משוכלל. הסתכלתי על גב הקופסא וקראתי את רשימת הפיצ'רים שיש לו, ואז הבנתי שבעצם – לא הרבה השתנה מאז רובוט טרופית. אז נכון, הוא היה גדול יותר ו"עמד" שתי רגליים, אבל עדיין גלגלים קטנים הם מה שהניע אותו על הרצפה. התכנות עצמו נשאר באותה רמה של יכולות – סע לפה, זוז לשם, תחזור חזרה, תעשה סיבוב – וכו', אבל חוץ מהעובדה שהזיכרון התחלף מקלטת לצ'יפ, זה לא היה הרבה יותר מפנטזיית הטכנולוגיה ההיא מסוף שנות השמונים. בסוף קניתי, על סמך הבטחה לחיישנים. גם זה לא ממש עבד, הרובוט נפגע לא פחות פעמים מהתרסקות בקיר מאשר מהפעמים שהבן שלי הפיל אותו.

עכשיו ברשותכם עוד תנועה בזמן ליום ההולדת של הבת הקטנה שלי. לפני שלוש שנים, בשיא ההצלחה של "המנדלוריאן" הכוכב התורן היה "בייבי יודה". אז מסתבר שיש רובוט כזה. שנראה כמו השיא של השיא. קניתי לה אותו כמתנה, והיה שם הכל, לכאורה... שוב אותו תכנות מוגבל, חיישנים שמבטיחים תנועה עצמאית רק שהקיר יעיד שלא, שלט שיכול גם לקרוא לייצור בן ה- 800 לחזור לבסיס האם, ומספר תנועות סטייל המאסטר הזקן ממלחמת הכוכבים. אותה גברת בשינוי אדרת. וכאן בעצם הדוגמא הטובה ביותר לסיפור שמלווה את עולם הרובוטיקה שנים רבות – הפיתוח נשאר באותו מקום פחות או יותר. ואם נתמקד: מדובר בהתפתחות רוחבית ליותר נישות של רובוטים שמומחים למשימות ספציפיות, מקצוענים בתחום אחד בלבד.

המונח לסוג זה של רובוטים הוא Specific, וכשמו כן הוא: רובוטים מסורתיים שמתוכנתים למשימות ספציפיות החוזרות על עצמן, בסביבה נשלטת. הם מצוינים בדייקנות, אך מתחילים לקרטע כשהנסיבות משתנות אפילו במעט. המגבלה זו גרמה למסגרת של יכולות רובוטיות שמתאימות בעיקר לעבודה בפסי ייצור או משימות שיש להן מבנה פעילות ברור ומהודק. ממש סוג של פועל חסר חשיבה כמו בסרט "זמנים מודרניים" של צ'ארלי צ'פלין. אותה הברגה של אותו סוג בורג כל יום. המגבלה הזו באה בעיקר בשל העלויות העצומות שדורש פיתוח של רובוטים, כך שכל ניסיון לבנות משהו חכם יותר, עם יכולת למידה והתמודדות עם שינויים נפל בשלב ה- ROI. כוח המחשוב שנדרש כדי להגדיר לרובוט סדרה כמעט אינסופית של תסריטים פעולה אפשריים פשוט לא היה קיים.

האפשרות ליצירתו של רובוט אנושי – הומנואיד (Humanoid) – הוא החלום הגדול של עולם הרובוטיקה, פנטזיה שפרנסה כמובן אינספור יצירות מדע בדיוני. הכוונה לרובוט שיוכל בצע מגוון רחב של פעולות, ובעיקר להתמודד עם סביבות חדשות ו"בלתמ"ים" שנופלים עליו כמו בחיי היומיום האנושיים. סוג של התנהגות אנושית. המונח המוצרי לרובוט כזה הוא "Generalist" – וכפי שהשם מתאר, לא מדובר ברובוט למשימות ספציפיות, אלא כזה המאפשר פעילות כללית בסיוע ואינטראקציה עם בני אדם. ולמרות שכולנו רגילים לשלל דמויות כאלו בסרטים וסדרות מהז'אנר (לאו דווקא עתידניות או מגלקסיה רחוקה רחוקה), בפועל כאמור זה לא קרה.

וכאן נכנס ה- AI, שדווקא בתחום זה התקדם באופן איטי להפליא. למה? כי זה לא מספיק להוסיף יכולות חישוב עוצמתיות, ייצור תובנות חכמות ואימון שיתאים לדגם מסוים – הכוח יגיע רק במידה וניתן יהיה לבנות מנוע חזק וגמיש מספיק עליו יפותחו הומנואידים, כזה שנוכל לאפיין ולהתאים למגוון צרכים של מגוון רובוטים. בשנים האחרונות ראינו פרויקטים רבים שהתמקדו ב"הצגת היתכנות" של רובוטים מרשימים, אך מדובר היה בעיקר ברמת התנועה שלהם. כדי להבין את הקפיצה הגדולה ביכולות ליצירת רובוט Generalist-י שכזה נתחיל דווקא מהסוף, מהבשורות האחרונות של אנבידיה, שסימנה את התחום כאחד המסלולים האסטרטגיים שלה כבר לפני יותר שנה.

בכנס ה- GTC 2025 של החברה לפני כשבועיים, הציג המנכ"ל ג'נסן הואנג את ה- Isaac GR00T N1 - מודל Foundation פתוח, מיומן מראש אך שניתן להתאמה אישית, שמטרתו לזרז את הפיתוח ולהרחיב את יכולות הרובוטים דמויי אדם. הואנג ביטא באופן ברור את הבשורה: "עידן הרובוטיקה הגנרליסטית כבר כאן". בשימוש ב- Isaac GR00T N1 ומסגרות חדשות של Data-Generation ו- Robot-Learning, מפתחי רובוטיקה יוכלו להתקדם לשלב הבא של העצמת היכולות בעזרת AI.

במהלך ההרצאה המרכזית הדגים הואנג את הרובוט האנושי NEO Gamma של חברת 1X מבצע עבודות סידור אוטונומיות, תוך שימוש במדיניות שלאחר-אימון (post-trained policy) שנבנתה על בסיס מודל ה- GR00T N1. מנכ"ל X1 הדגיש ש"העתיד של דמויות אנושיות עוסק בהסתגלות ולמידה", ובזמן שהחברה עוסקת בפיתוח מודלים משלה, המודל של אנבידיה מספק דחיפה משמעותית לחשיבה ולמיומנויות הרובוטים. עם נתונים מינימליים שלאחר האימון, הוסיף, הצליחה X1 להביא את פוטנציאל ה-NEO Gamma במלואו, מקדמים את משימתם ליצור רובוטים שהם לא רק כלים, אלא בני לוויה המסוגלים לסייע לבני אדם בדרכים משמעותיות ובלתי ניתנות למדידה.

עכשיו נשים בצד את הסיסמאות. שמו של המודל מורכב מהצירוף Generalist Robot OO Technology, והוא בעצם ה- Foundation Model הראשון בעולם לרובוטים דמויי אדם. וזה זינוק של ממש בתחום הבינה המלאכותית בתחום: GROOT N1 נועד לעזור לרובוטים להבין טוב יותר את העולם שלנו, לקבל הוראות בשפה טבעית ולבצע מגוון רחב של משימות פיזיות עם יכולת הסתגלות חסרת תקדים. המודל מבוסס על ארכיטקטורה מרתקת של מערכת כפולה המדמה קוגניציה אנושית: "מערכת 1" הפועלת כמודל פעולה מהיר חשיבה (בדומה לרפלקסים או אינטואיציה אנושית) ו"מערכת 2" שמתפקדת כמודל חשיבה איטית לקבלת החלטות מכוונת ומתודית.

במילים של בני אדם, ניתן יהיה להעניק לרובוט גם אינסטינקטים וגם יכולת לתכנן מראש, מה שהופך לראשונה את חזון הרובוט שמסוגל לתפקד בסביבה בלתי צפויה (כמו בית או מקום עבודה) לאפשרי יותר מאי פעם. כפי שציינתי קודם לכן, Specific Robot מבוססים תכנות למשימות מסוימות, החוזרות על עצמן בסביבה נשלטת. GROOT משנה מהיסוד את המגבלה הזו: על ידי יצירת מודל AI "כללי" או "כולל" לרובוטים, אנבידיה מאפשרת יצירת רובוטים שיכולים ללמוד ולהסתגל למצבים חדשים ע"י התבוננות בבני אדם, הבנת הוראות מילוליות ויישום הידע הזה בסביבות שונות. במקום לתכנת רובוטים עבור כל משימה ספציפית, GROOT מאפשר להם ללמוד מיומנויות כמו בני אדם באמצעות תצפית, הדרכה ותרגול. יכולת הסתגלות זו מהווה מעבר דרמטי מהרובוטיקה הספציפית המסורתית לרובוטיקה כללית, שבה מכונה אחת עשויה להתמודד עם עשרות משימות שונות בהתאם למה שנדרש באותו רגע.

כדי להשיג את הקפיצה הדרמטית הזו, שילבה Nvidia כמה פריצות דרך מרשימות:

ראשית, אותה ארכיטקטורה קוגניטיבית כפולה – Dual-Cognitive-Architecture – הכוללת גם מערכת בעלת חשיבה מהירה המעבדת נתוני חיישנים בקצב של 2,000 פריימים לשנייה (לטובת שליטה מוטורית בזמן אמת) ובמקביל מערכת בעלת חשיבה איטית, המשתמשת במודל שפה-ראייה (Vision-Language) של 175 מיליארד פרמטרים לטובת תכנון אסטרטגי. השילוב הזה משקף את האופן שבו בני אדם מקבלים מצד אחד החלטות חדות ומנגד מבצעים בחירות זהירות ושקולות.

בנוסף, המודל משתמש באימון סינתטי – בעולם ה- AI בכלל, ובמיוחד בתחום הבינה המלאכותית ברובוטיקה, אחד האתגרים הגדולים הוא לקבל מספיק נתונים לאימון המודל. GROOT מטפל בזה באמצעות ה- "NVIDIA Isaac GR00T Blueprint", מערכת היוצרת תרחישי אימון סינתטיים, קרי באמצעות מחשבים. באחת ההדגמות, NVIDIA יצרה תוך 11 שעות בלבד, 780 אלף מסלולים סינתטיים, שהם שווי ערך לתשעה חודשים רצופים של נתוני הדגמה אנושיים.

ולבסוף, Nvidia בחרה בגישת קוד פתוח - בניגוד לחידושים רבים של AI שנותרו כקניין רוחני רק בידי מפתחם, NVIDIA הפכה את GROOT N1 לפתוח למפתחים ברחבי העולם, ותומכת באימוץ ושיפור מתמיד שלו.

הכנס של Nvidia חיזק באופן דרמטי את החזון האסטרטגי שלה לעולם הרובוטיקה שהציגה לפני כשנה. בשורות רבות הוצגו בכנס על פיתוחי הבינה המלאכותית בכלל (כמו לו"ז שידרוגי הצ'יפים העתידיים של ה- next-gen AI, וקו חדש של המחשבים האישיים תומכי הטכנולוגיה)  וגם כאלה שמתמקדות בהעמקת יכולות ה- AI בפיתוח רובוטים בפרט. אחת המעניינות שבהן היתה הצגת Newton, מנוע פיזיקה (Physics-Engine) שמיועד לבניית תנועות רובוטיות תחת סביבה של עולם אמיתי. במהלך האירוע, עלה הואנג לבמה שכשמאחוריו צועד בהליכת ברווז Blue – רובוט קטן בגובה של 90 ס"מ, שמזכיר מאוד את Wall-E, הרובוט האהוב והמאוהב ב- Eve, בסרט המפורסם של פיקסאר.

הרובוט הזה, שהגיב להואנג המתרגש בסדרת צלילים וקולות מעניינים, הוא חלק מסדרת הדרואידים BDX, שפיתחה דיסני באמצעות Newton לטובת הפעלת רובוטי הבידור מהדור הבא שהיא מתכננת. במשך שנים, מתכננת דיסני להביא את רובוטים כאלה בהשראת סאגת מלחמת הכוכבים לפארקים שלה ברחבי העולם. בעבר הודגמו באופן מבוקר דרואידים ממשפחה זו, אבל עתה בעקבות החיבור ל- Newton, נראה שהחברה חשה שהטכנולוגיה בשלה ומתכננת להציג את הרובוטים בכמה מיקומים בפארקים החל מהשנה הבאה.

המנוע החדש נוצר בשיתוף פעולה בין Nvidia ודיסני, יחד עם מעבדות DeepMind של גוגל, שלאקוסיסטם שלהם הותאם Newton, כולל למנוע הפיזיקה MuJoCo, שמדמה תנועת רובוטים מרובי מפרקים. Newton מיועד לסייע לרובוטים לפעול עם יכולות ביטוי גבוהות יותר וללמוד בעצמם כיצד להתמודד עם משימות מורכבות בדיוק רב. המנוע יסייע למפתחים בהדמיית האתגר הגדול של הפיתוח והוא יכולת התקשור של הרובוט עם העולם הטבעי. לאור זאת, אנבידיה הדגישה את הגמישות הרבה של המנוע בהתאמה אישית, בין השאר בתכנות אינטראקציות רובוטיות עם פרטי מזון, בדים, חול ועוד חפצים שהמבנה שלהם ניתן "לעיוות" ושונות בחיי היום יום.

כמובן שהזירה של רובוטים דמויי אדם רוחשת כבר מספר שנים, כשכמה חברות הצליחו להתבלט מעל השאר בזכות ביצועיים פיזיים מפתיעים. לפני כשנה, 11 שנה לאחר השקתו, הודיעה בוסטון דיינמיקס על פרידה מהגרסה ההידראולית של הרובוט האנושי המפורסם שלה "אטלס" והחלפתה בגרסת All-Electric. בסרטון שפורסם ב-YouTube, אמרה החברה שהגיע הזמן לאטלס הוותיק להירגע בפנסיה, ולתת לאטלס הכל-חשמלי החדש לתפוס את מקומו. אטלס נחשף ב- 2013 כחלק מתחרות של משרד ההגנה. גובהו היה אז כ- 1.9 מטר ומשקלו כ- 150 ק"ג. העיצוב שופר ושודרג לאורך השנים, תוך שביצועי התנועה שלו מפתיעים כל פעם מחדש. הגרסה החשמלית החדשה הציגה עיצוב חדש כולל טבעת אור על ראשה המעוגל וחלקי גוף מסתובבים המאפשרים זריזות משופרת. בסרטון חדש ששוחרר ממש בסמיכות לכנס אנבידיה, נראה הרובוט מדגים תנועות ברייקדאנס מרשימות למדי. 

חברה נוספת, Figure, הודיעה בתחילתה השנה כי היא מתכננת להכניס את ההומנואיד שלה לתוך הבתים הביתה מוקדם מהצפוי, כבר במהלך השנה הקרובה. הרובוט של החברה, Figure 02 שלו מבוסס על מודל ה- VLA (Vision-Language-Action) ה"גנרלי" של החברה, הנקרא Helix.

לפני כחודשיים הוצגה פריצת דרך מעניינת – בפעם הראשונה הצליח רובוט אנושי לבצע גלגול באוויר לפנים, מה שנקרא Front flip. היה זה הישג נוסף של אחת החברות המעניינות בתחום – Engine AI הסינית, מי שפתחה את PM01, גרסה מוקטנת של הרובוט בגודל מלא שלה, ה- SE01. סיבובים קדמיים קשים יותר מסיבובים אחוריים עבור בני אדם ורובוטים כאחד. סיבובים קדמיים מזיזים את המשקל קדימה, מה שהופך את בקרת שיווי המשקל למאתגרת יותר ואת הנחיתות לבלתי יציבות יותר מאשר סיבובים אחוריים, שמשמרים את מרכז יישור המסה ומאפשרים דחיפות חזקות יותר של הרגליים והתאמות טובות יותר באוויר.

היתרון של רובוט אנושי קטן יותר כמו ה- PM01 (סביב 130 ס"מ גובה) הוא שמרכז המסה התחתון שלו מוריד את הסיכוי להתהפכות ודורש פחות ממומנט כדי להסתובב. רובוטים בגודל מלא לעומת זאת, דורשים מפרקים חזקים יותר כדי לעמוד בהשפעת הנחיתה. מאחורי התרגיל עומדת יכולת גמישות מרשימה – 24 דרגות חופש לתנועה חלקה ודינמית, כולל 12 בתוך מנועי המפרקים עצמם. ה-PM01 ממוקם בנישת הרובוטים הקטנים, יש לו מסך ליבה אינטראקטיבי במיוחד, עיצוב ביוני המשכפל תנועה אנושית וסיבוב מותניים מדהים של 320 מעלות. הוא בנוי עם שלד חיצוני העשוי מסגסוגת אלומיניום.

הסרטון של EngineAI מציג את התפישה החזותית המתוחכמת של ה-PM01, שמתאפשרת בזכות מצלמת העומק Intel RealSense. עיצוב השבבים הכפול שלו מבטיח מחשוב בעל ביצועים גבוהים לעומסי עבודה מאתגרים על ידי שילוב היכולות של NVIDIA Jetson Orin ומעבדי Intel N97. בתקופה קצרה, הצליחה החברה והדגם המוקטן שלה להפוך לשחקנית מרכזית בתעשיית האנואידים הקטנים, כשבין השאר דווח על כך שהרובוט עבר הכשרה בסיוע לשוטרים וקיום אינטראקציה עם הציבור, כחלק מבחינה שת"פ עם משטרת העיר שנזן (בה ממוקמת החברה) בשילוב רובוטים בעבודת רשויות אכיפת החוק.

אין ספק שיכולות ה- AI החדשות, אותן מובילה קדימה אנבידיה בעוצמתה האדירה, מחוללות היום מהפכה אמיתית בעולם הרובוטיקה, עת מודלים כמו GROOT המבוססים על קוד פתוח מאפשרים לכל מפתח מהתחום לממש את תכנונו וחזונו לרובוט אנושי ברמה שלא היתה קיימת קודם לכן. הבינה המלאכותית מביאה פיתרון למורכבות ולעלויות העצומות שנדרשו בעבר לבניית רובוט Generalist, והגבילו במשך שנים את עולם הרובוטיקה לפיתוח של רובוטים למשימות ספציפיות בלבד. אנחנו בעיצומו של ההייפ בתחום, אך כמו בהרבה מקרים של פריצות דרך טכנולוגיות, התמונה המורכבת של הצלחת המוצרים מעורפלת עדיין מאחורי ההתלהבות מההישג הטכנולוגי.

כמו במקרים רבים בעבר, שאלת האימוץ של הרובוטים האנושים בקרב הקהל הרחב היא מורכבת מאוד, והפעם בתרתי משמע: הן אימוץ ברמה הפרקטית של שימוש ברובוטים כאלה והן אימוץ כפשוטו: הכנסת רובוט הביתה, או קבלתו כעמית לעבודה. יש כאן הרבה שאלות של טולרנטיות ומוסר אנושי. שאלות כאלה כבר גרמו למהפכות להאט באופן ניכר. דוגמא טובה לכך היא המכונית האוטונומית: לפני כעשור כמעט כולם היו בטוחים שבימים אלו ניסע כולנו ברכבים עצמאיים, או לפחות רבים כאלו ינועו לצדנו בכביש. היו חברות שאפילו שילמו 16 מיליארד דולר כדי לקנות את החברה המתקדמת התחום... אבל איך נאמר... לא קרה.

מה שכן קרה היו מעצורים שקשורים בהתנהגות האנושית שצצו עם ההתקדמות הטכנולוגית לשלב היישום. ברמה המוסרית התפתחה שאלת שיקול הדעת של המכונית במצבי קיצון. הדוגמא הקלאסית היא מצב בו ילד יתפרץ לכביש והדרך היחידה להימנע בפגיעה בו היא סטייה למדרכה שם צועד הולך רגל זקן. מה תעשה המכונית? תפנה למדרכה כי האינסטינקט הוא להימנע מפגיעה בילד קטן? אך האם מוצדק לפגוע בשל כך באדם זקן רק בשל גילו? מנגד, האם פגיעה בילד לא רק שהיא נוראית בפני עצמה אלא אולי גם הרגה כרגע את האיש שימציא תרופה לסרטן? שאלה שכנראה אין לה תשובה נכונה, כמו המציאות שהיא מענה אנושי שיבוסס על החלטה אינסטינקטיבית ואינדיבידואלית.

אתגר נוסף קשור בסובלנות הנהגים לנוכחות והתנהגות המכונית האוטונומית. רכבים כאלו יפעלו על פי חוקי התנועה ב- 100%. למותר לציין שאף נהג לא פועל כך. אם זה היה קורה הוא לעולם לא היה מצליח להשתלב בתנועה והיה סופג הפגזת צפצופים כי הוא נוהג לאט מידי. ניסויים שנערכו בשילוב מכונית אוטונומית בתנועה היומיומית היו מאכזבים מאוד, והביאו למסקנה שפנטזיה על עולם של רכבים ללא נהג יתממש רק אם נוכל להחליף במכה אחת את כל הרכבים הרגילים באוטונומיים. מה שכמובן בלתי אפשרי. וכל זאת עוד לפני שהזכרנו את האנטגוניזם של הנהגים על "המעצבן הזה שקורא עיתון בנסיעה" ואת הפחד הגדול מכולם – פריצות סייבר שיהפכו את המכונית לכלי פשע קטלני.

החזון של הרובוטים האנושים כולל השתלבות אמיתית שלהם בחיי היומיום שלנו. אבל כמה אנשים יסכימו להכניס מכונה עם נוכחות חזקה כל כך הביתה? כיצד יתייחסו אליה בני הבית? האם יתנו לה כבוד או יביאו אותה לקצה בעבודות פרך והתעללות? כשמדובר במכונה דמוית אדם חוסר הרגשות "הלגיטימי" שמופנה כלפי מכונה רגילה מתחיל להיות בעייתי. ואיך תגיב המכונה? שלושת הכללים הבסיסים להגדרת הרובוטים כדי למנוע אסון כבר נחקקו ע"י אסימוב לפני עשרות שנים. והשאלות בדבר היחס להומנואידים עלו פעמים רבות בעבר, כמו בסרט AI של שפילברג בו הילד שהצטרף למשפחה שבנה נמצא בתרדמת מסולק בסופו של דבר לאחר שנלחם עם הבן שהתאושש על אהבת האם. ובדומה למכונית האוטונומית – כיצד ישתלב רובוט בחברה העוסקת בגיוס כספים ופועלת בתחום האפור? מה יעשה רובוט בזמן שריפה בבית? וכיצד נצליח למנוע גם כאן השתלטות סייבר על הרובוטים, שתהפוך את העולם לסרט אימה (בסגנון שנות השמונים...).

אז אולי הסוד יהיה ביצירת גבול ברמת הדמיון לבני האדם. הפונקציונליות של עבודת הרובוט תישאר, אך רמת האינטראקציה והמראה יישארו מתחת לזו שזהה לבני האדם. כך יישאר מחסום מסוים בקבלתם של הרובוטים בחברה, מחסום שבלעדיו יש חשש למדרון חלקלק כשלא ניתן יהיה להבדיל בכך שהם לא אנושיים. כי תחשבו על זה ככה: הרבה יותר נעים להיות במחיצתו של רובוט שרואים שהוא רובוט וטועה עד גיחוך באינטראקציה החברתית שלו כמו 3CPPO, מאשר לא לדעת שהוא רובוט ולחשוב שאנו במחיצת בן אנוש, ואז לגלות שהוא אנדרואיד רצחני כמו קצין המדע האש בנוסע השמיני.